החלטה בתיק רת"ק 11607-04-12

1.      המבקש שכר את דירתה של המשיבה בין השנים 2004 - 2007, ולאחר שהותיר בדירה, עם פינויה, נזקים, ולא שילם את שכר הדירה לשלושת החודשים האחרונים, תבעה אותו המשיבה וניתן כנגדו פס"ד, בהעדר התייצבות, ביום 03/01/10 (ע"י כב' השופט אילן בן-דור). פסק דין זה בוטל לבקשת המבקש ונקבע לדיון.

בית המשפט (כב' השופט אדם אור), לאחר ששמע את הצדדים, קיבל את התובענה (פסק דין מיום 26/10/10) וקבע, כי המבקש אינו מתכחש לחובתו לשלם את יתרת שכ"ד בגין שלושה חודשים, בניכוי הפרשים בשל שוני במחירי הדולר, קרי, מסכים כי עליו לשלם סך של 3,000 ש"ח במקום 6,300 ש"ח. כמו כן, בהסתמך על החשבוניות שהציגה המבקשת, ולאחר ששוכנע כי המבקש גרם לחלק מן הנזקים, אמד ביהמ"ש את הנזקים בסך של 7,000, ועל כן השית על המבקש סך כולל של 10,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

אולם הפרשה איננה תמה כאן.

ביום 31/08/11 הגיש המבקש תובענה חדשה לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (ת"ק 47618-08-11) כנגד המשיבה, ומלשון התובענה ניתן להבין, כי המבקש לא עמד בתשלומים בהם חוייב, נפתח כנגדו הליך בהוצל"פ ולשיטתו, נגבה ממנו סכום גבוהה משהיה אמור לשלם. לכן, בתובענה שהגיש, דרש השבה של חלק מן הכספים, וכן החזרי נסיעות ואובדן יום עבודה. בדיון שהתקיים בתובענה (בפני כב' השופטת בדימוס ר. בהט), ולאחר שביהמ"ש שמע את הצדדים, נדחתה התובענה (החלטה מיום 28/11/11)ונקבע, כי  כבר קיים פס"ד בעניין וכי אין בסמכותו לדון בשאלה החישובית, אשר מסורה ללשכת הוצל"פ.

ביום 27/02/12, הגיש המבקש בקשה נוספת, אשר הופנתה ישירות לכב' השופט אור אדם, ובה ביקש השבה של הכספים אשר נגבו ממנו ביתר בהוצל"פ, וכן ביטול העיקולים והקנסות שהוטלו עליו.  ביהמ"ש, בהחלטה מיום 13/3/12, חזר על האמור בהחלטת ביהמ"ש מיום 28/11/11, קרי כי אופן חישוב גביית החוב מסורה ללשכת הוצל"פ, ואם המבקש חולק על הסכום אשר נקבע בפס"ד, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי, כנגד אותו פס"ד.